רוב בתי הספר לרפואה בארה"ב אינם מציעים תנאים מתאימים לסובלים ממוגבלויות

רבים מבתי הספר לרפואה בארה"ב אינם ערוכים לספק את התנאים הדרושים לסטודנטים עם מוגבלויות, ואין בהם המתקנים והעזרים הטכניים הדרושים; כך עולה ממחקר שבוצע באוניברסיטת מישיגן, בהובלת ד"ר פיליפ זאזוב (Zazove), ושפורסם באחרונה בכתב העת Academic Medicine Journal.

החוקרים ניתחו נתונים ומידע לגבי מדיניות בתי הספר לרפואה בכל הנוגע לתנאי קבלה, הנגשה למתקנים וציוד עזר, וכן בנוגע לעזרה שכל בית ספר אמור להעניק לסטודנטים עם קשיים בשמיעה, ראייה או תנועה.

לפי המחקר, בעוד שרוב בתי הספר לרפואה מציגים באתרי האינטרנט שלהם את הטענה שהם מתאימים לסטודנטים עם מוגבליות פיזיות, רק שליש אכן מספקים את התנאים הנדרשים. הגדרת התנאים נקבעה על ידי החוק האמריקני העוסק בצרכיהם של בעלי מוגבלויות.

עורכי המחקר ציינו כי ייתכן שיש בתי ספר לרפואה שמוכנים להציע את האמצעים הטכניים הנדרשים לסטודנטים עם מוגבלויות, אולם תמורת תשלום נוסף

עורך המחקר מתח ביקורת על היעדר תנאים הכרחיים לבעלי מוגבליות. לדבריו, "זהו עניין קריטי כדי להבטיח שהסטודנטים, לכשיסיימו את לימודיהם, יעשו טוב יותר את מלאכתם כרופאים". בנוסף, ציין כי "קיימת חשיבות גם בכך שמטופלים עם מוגבלויות יפגשו אנשים כמותם, בעת שהם מגיעים לקבלת עזרה רפואית וטיפול רפואי".

"אנשים מעדיפים לעתים קרובות ללכת לרופא שנראה כמותם. זה כולל גם את רצונן של נשים להיבדק על ידי רופאות, ואת רצונם של גברים ללכת לרופא, או בחירתם של חברי קבוצה אתנית אחת ללכת לרופאים מאותה הקבוצה", ציין ד"ר זאזוב.

בין השאר, בדק המחקר את אפשרות סטודנטים הנאלצים לנסוע על קלנועיות להתנייד במהלך הלימודים בקמפוס, או אם האוניברסיטה מספקת מתרגם לשפת הסימנים, בעבור אלה עם בעיות שמיעה.

לפי המחקר, 161 מתוך 173 בתי ספר לרפואה ברחבי ארה"ב הודיעו שהם בעלי "סטנדרטים טכניים זמינים" (נתוני המחקר מתייחסים לשנים 2014-2012). 146 מתוכם ציינו זאת באתר האינטרנט שלהם. לפי ממצאי המחקר, למעשה רק 53 בתי ספר לרפואה אכן הציעו תנאים אלה לסטודנטים עם מוגבלויות.

לפי המחקר, בבתי ספר רבים לרפואה אין כלל מידע לגבי הגורם האחראי לסיוע. בעוד שכ-40% מבתי הספר לרפואה מתירים שימוש באמצעי עזר כמו קלנועיות, פחות מ-10% מתירים למתרגמים לשפת הסימנים להיות נוכחים בהרצאות.

עורכי המחקר ציינו כי ייתכן שיש בתי ספר לרפואה שמוכנים להציע את האמצעים הטכניים הנדרשים לסטודנטים עם מוגבלויות, אולם תמורת תשלום נוסף, דבר שלא מצוין בצורה ברורה באתרי האינטרנט שלהם.

ד"ר זאזוב עצמו סובל מחרשות, ועומד בראש תכנית הלימודים ברפואת המשפחה באוניברסיטת מישיגן. הוא סיפר, כי כאשר התמחה בתחילת שנות ה-70 התקין לעצמו בבית החולים מיטה הרוטטת בהתאם לשעון מעורר, כדי לנוח בין התורנויות, מאחר שלא היה מכשיר שסופק על ידי בית ספר לרפואה שבו למד.

כיום הוא משתמש בשילוב שבין מתרגם לשפת הסימנים, תכנת מחשב שממירה טקסט לדיבור (ולהיפך) וטכנולוגיית בלוטות' שמכוונת קולות ישירות לעזרי השמיעה שבאוזניו.