טלפסט (fexofenadine), תרופה אנטי-היסטמינית ארוכת טווח וסלקטיבית ביותר לקולטן הפריפרי H1, הוכחה כיעילה ביותר בטווח הקצר והארוך בטיפול בנזלת אלרגית עונתית (seasonal allergic rhinitis-SAR) ואורטיקריה אידיופתית כרונית (chronic idiopathic urticaria)י(1). בנוסף ליעילות הגבוהה של התרופה היא הוכחה כבטוחה לשימוש במספר רב של מחקרים פרה-קליניים וקליניים.

בסקירתו של .Meltzer, E הודגם כי בשונה מתרופות אנטי היסטמיניות מדור ראשון וכמה מהתרופות מדור שני ובכלל זה לורטידין ואסטמיזול, טלפסט אינה עוברת מטבוליזם על ידי Cytochrome P-450 ועל כן אינה מושפעת מתרופות אחרות אשר עוברות מטבוליזם באופן זה (תרופות אנטי-נאופלסטיות, CCB, דיגקוסין ומעכבי פרוטאז) (1). יתרה מכך, טלפסט אינה מושפעת מאינטראקציות עם מזון, משקאות ואלכוהול (5) וניתן ליטול אותה ללא צורך בתזמון ארוחות, בעוד שנטילת בילסטין צריכה להתבצע שעה לפני או שעתיים אחרי צריכת אוכל ומיצי פירות על מנת לשמור על הזמינות הביולוגית של התרופה. כמו כן, הספיגה וטווח הפעולה של דסלורטידין פוחת באופן דרמטי כאשר התרופה נלקחת יחד עם אוכל באנשים העושים מטבוליזם איטי של התרופה (2).

ישנן ראיות פרה-קליניות וקליניות רבות המדגימות כי טלפסט חפה מהשפעה על מערכת העצבים המרכזית ואינה גורמת לסדציה. במחקר שבוצע על ידי Pechadre et al. נמצא כי in-vitro ובחולדות, טלפסט לא חוצה את מחסום הדם-מוח, לא משפיעה על דפוסי EEG ואינה בעלת השפעה אחרת על מערכת העצבים המרכזית של החיות שנבדקו ויש לכך משמעות קלינית כפי שיפורט בהמשך (3).

היעדר ההשפעה הסדטיבית של טלפסט נגרם כתוצאה מהיעדר ליפופיליות. העובדה שטלפסט אינה חוצה את מחסום הדם-מוח גם בבני אדם קיבלה משנה תוקף במחקרים קליניים מבוקרים ובמחקרי "עולם אמיתי" שהדגימו כי לטלפסט אין השפעה סדטיבית (1).

Tashiro et al. השוו בין טלפסט לטיפול אינבו (פלצבו) על ידי הערכת משימות פסיכומוטוריות, ציוני שינה סובייקטיבים וסריקות PET ומצאו כי טלפסט אינה סדטיבית, אינה פוגעת בתפקוד לעומת טיפול אינבו וחוצה את מחסום דם-מוח במידה דומה לטיפול אינבו. בשונה מכך, באותו מחקר צטריזין נמצאה כחוצה את מחסום הדם-מוח וגורמת לעיכוב פסיכומוטורי גדול מאשר אינבו ומאשר טלפסט (4). חשוב לציין כי נמצא כי לא רק במינונים המאושרים, אלא גם במינונים גבוהים מהמקובל, טלפסט חפה מהשפעה סדטיבית בשונה מבילסטין, דיפנידראמין, לורטידין, דסלורטידין וצטריזין (5).

לאור פרופיל הבטיחות הגבוה של טלפסט, מספר עבודות בחנו את השימוש בה בקרב נהגים ואף בקרב צוותי אוויר ובכלל זה טייסים. Bower et al. ביצעו מחקר בהשתתפות 42 אנשי צוות אוויר ומצאו כי טלפסט היא בעלת השפעה סדטיבית הדומה לטיפול אינבו ובטוחה לשימוש (6). לאור ממצאים אלה ועבודות נוספות, התרופה מאושרת כיום לשימוש בטייסים על ידי מינהל התעופה הפדרלי בארצות הברית (7).

מעבר להיעדר השפעה סדטיבית, טלפסט היא בעלת בטיחות קרדיווסקולרית גבוהה.

אמנם ישנה אזהרה כללית לקבוצת האנטי-היסטמינים (Class effect) לגבי פציינטים עם היסטוריה של מחלות לב, אולם נכון להיום לא פורסמו מחקרים קליניים אשר הדגימו השפעות קרדיוטוקסיות כלשהן של טלפסט. התרופה בטוחה לשימוש באנשים עם פגיעה כבדית קלה-בינונית ואין צורך בהתאמת מינון באוכלוסיה זו (5). עם זאת בשל היעדר ראיות מספקות יש לנהוג בזהירות בשתי אוכלוסיות אלו.

מקורות: 

  1. Meltzer, E.O. Evaluation of the Optimal Oral Antihistamine for Patients With Allergic Rhinitis. Mayo Clin Proc. 2005;80(9):1170-1176
  2. Pasko, P. et al. Second generation H1 - antihistamines interaction with food and alcohol-A systematic review. Biomedicine & Pharmacotherapy. 2017;93:27
  3. Pechadre, J.C. et al. A comparison of central and peripheral effects of cetirizine and loratadine. J Int Med Res 1991; 19:289–95.
  4. Tashiro, M. et al. Central Effects of fexofenadine and cetirizine J Clin Pharmacol 2004;44:890-900
  5. Mason, J. et al.The systemic safety of fexofenadine HCl. Clinical and Experimental Allergy. 2009; 29(S3): 163
  6. Bower, E.A. The Effects of Single-Dose Fexofenadine, Diphenhydramine, and Placebo on Cognitive Performance in Flight Personnel Aviat Space Environ Med 2003; 74:145.
  7. Federal Aviation Administration, Guide for Aviation Medical Examiners, viewed on August 9th, 2018, https://www.faa.gov/about/office_org/headquarters_offices/avs/offices/aam/ame/guide/pharm/antihist/